מאחורי הבלונד והנצנצים : דולי פרטון

מאחורי הבלונד והנצנצים : דולי פרטון

המעיל הססגוני שלי

"אני חוזרת במחשבות אל שנות ילדותי,

ונזכרת בקופסה של שאריות בדים שקיבלה משפחתי.

היו שם שאריות בשלל צבעים, וכל פיסה הייתה קטנה.

לא היה לי מעיל, והסתיו כבר הגיע.

אז אמא שלי חיברה את כל פיסות הבד זו לזו,

תפרה כל אחת מהן באהבה,

ויצרה עבורי מעיל בשלל צבעים.

בזמן שתפרה, היא סיפרה לי את הסיפור מהתנ״ך

על יוסף וכתונת הפסים שלו.

היא אמרה שאולי המעיל הזה יביא לי מזל ואושר.

כל כך חיכיתי ללבוש אותו, ואמא אפילו בירכה אותו בנשיקה.

 המעיל שלי היה עשוי משאריות, אבל לבשתי אותו בגאווה גדולה.

אמנם לא היה לנו כסף, אבל אני הרגשתי עשירה ככל שיכולתי להיות

 במעיל שאמא שלי הכינה במיוחד בשבילי.

עם טלאים במכנסיים וחורים בשתי הנעליים,

לבשתי את המעיל הצבעוני ומיהרתי לבית הספר.

ואז גיליתי שהילדים האחרים צוחקים עליי ולועגים לי

בגלל המעיל שאמא שלי תפרה עבורי" (דולי פרטון, מתורגם מאנגלית)

אישה השראה : דולי פרטון

דולי פרטון הלכה לעולמה בשבוע שעבר.  אישה מוכשרת וגדולה מהחיים שנתנה השראה לרבים ורבות. הדיסוננס האפשרי שבין ההופעה ההמונית והמוגזמת שלה, עטורת צבעוניות, נצנצים, פאות בלונדיניות, ציפורניים מחודדות ושמלות צמודות ונועזות, לבין הערכים והשירים שהשאירה לנו הוא בעיניי הסיבה העיקרית שחייבים לספר על האישה המיוחדת הזאת.

הסיפור הזה לא היה מבייש אף אחת. להיפך, יש בו בעיניי גאווה גדולה. היא נולדה וגדלה בהרי טנסי בבית קטן באזור כפרי, למשפחה ענייה מאוד. החלום לכתוב שירים ולהופיע על במות בער בה עוד מגיל צעיר. אחד הציטוטים המפורסמים שלה מתייחס לתשוקה לקוסמטיקה וסטייל ראוותני שאמנם ייחד אותה, אך גרף לא מעט ביקורת: "עולה הרבה כסף להיראות כל כך זולה". הייתה משיבה בציניות למי שלעג לסטייל ההמוני ולרצון שלה לבלוט. דולי פרטון הייתה מדברת בהערכה על אמא שהייתה עבורה "המעצבת הראשונה שהכרתי" כדבריה. והמעיל ההוא שנתפר באהבה גדולה מחיבור בין פיסות בד צבעוניות, שאין בינהן שום קשר, הפך עם השנים לסיפור חייה. היא נשארה נאמנה לפאה הבלונדינית, לשמלות החשופות ולפייטים הצבעוניים, גם כשאחרים הרימו גבה.

לשאוב סטייל בכל מקום

האגדה מספרת כי את ההשראה הגדולה לסטיילינג מוגזם, היא קיבלה מדמות צבעונית שהייתה מכונה הפרוצה של הכפר, אישה שהייתה מנודה חברתית. דולי הייתה היחידה שמצאה עניין בבגדים ובהופעה הייחודית שלה. העובדה שהיא הצליחה וכיכבה בעולמות של שירת קאנטרי לא הקלה את מציאות חייה ואת הדרך לפריצה הגדולה, מכיוון שאז בסוף שנות ה-60 הייתה זו מוזיקה ששייכת באופן מובהק לגברים. אבל דולי כמו דולי לא מוותרת.

את השירים שלה: ג'ולין, תשע עד חמש, אני תמיד אוהב אותך, מעיל בשלל צבעים ועוד אחרים, אנחנו כנראה נזכה לשמוע עוד הרבה. דולי גם הבינה שהכסף הגדול נמצא בתגמולים ולא בהכרח בהופעות שלה, ואכן השירים שכתבה הכניסו לה מיליונים של דולרים והפכו אותה במרוצת השנים לאחת הנשים העשירות ביותר בעולם המוזיקה. אז גם חוש עסקי מפותח היה לה. בלונדינית צבועה מוכשרת וחכמה.

השליחות החינוכית של דולי

שנת לימודים חדשה נפתחה בשעה טובה. והאמת היא שאולי המסר החינוכי של דולי פרטון הוא שחיזק אצלי את הצורך לכתוב עליה. בתור מי שגדלה לאב אנאלפבית דולי תמיד אמרה עליו שהוא "האיש הכי חכם שהכרתי", אב מסור שהיה חקלאי והכיר היטב את האדמה, את בעלי החיים ואת פלאי הטבע הרבים. היה לו ידע עולם נרחב והיא ידעה להעריך את זה. בבגרותה הבינה את הערך המצוי בעולמות של למידה וחינוך וחשקה להעניק ממנו לילדים מעוטי יכולת. לתת לאחרים את מה שהיה חסר לה בילדותה שלה. בסוף, הפרויקט הכי מפורסם שלה דווקא לא התבסס על עולמות של מוזיקה.

היא הקימה את "ספריית הדמיון" של שם אביה ולקחה על עצמה לשלוח בדואר ספרי קריאה מידי חודש בחודשו לילדים שהספר לא היה מצוי במחוזותיהם. מיליונים של ילדים נהנו מההטבה הזאת והיא למעשה פתחה להם צוהר ללמידה, לסקרנות ולקידמה. דולי המוגזמת והבלונדינית, עם סטייל צעקני וצבעוני הכירה בערך של הלמידה ומשאת נפשה בסופו של דבר - לתת הזדמנות הוגנת ואמיתית לכל ילד וילדה. בעיניי קלאסה במיטבה.

שבת שלום, חגית